ילדות קשות עורף

הבת הגדולה שלי רוצה שנארוז וניסע מכאן.היא יודעת שאין טיסותאבל גם יודעת שכשרוצים מוצאים דרך.ובכל מקרה, זה שאין דרך ברורה לא אמור לעצור אותה.בטח לא מלדעת מה רוצה. בגילן הצעיר, הבנות שלי כבר מתורגלות במלחמות.הבית שלנו יודע לעבור בצעד קליל משגרה א׳, למדי ב׳.להחליף לוז צפוף של חוגים, הסעות ויקיצה מוקדמתבחברים, יצירה, ספרים וצפייה משותפתהמשך לקרוא "ילדות קשות עורף"

מחשבות על מחר

מחר יום ראשון בכיתה א׳ בפעם הראשונה לריה, השניה כהורים, והאחרונה לתא הקטן שלנו. לפני שנים ישבתי בין חברות שדיברו בלהט על זה שחייבים להיות בחינוך הציבורי, כדי לשנות אותו מבפנים. הן באמת עשו ועושות כל כך הרבה, ושולחות את הילדותים שלהן למקום שהוא הרבה פעמים לא פשוט, ובטח לא עונה על רבים מהצרכים שלהן,המשך לקרוא "מחשבות על מחר"

דלת לשום מקום

בשנים האחרונות מבקרות אותי גיבורות הספרים שקראתי כילדה. לא כולן, רק כאלו שחיו לפני יותר מ-100 שנים, על שטח חקלאי, מוקף בטבע. לא ממש הבנתי מה הן רוצות. חשבתי שהן קשורות לטרנדים של חומרים טבעיים והאטה, משהו שאפשר לפתור עם וילון פשתן ומחמצת. גרנו ביפו, מוקפים בחברים טובים ובאנשים איתם רצינו לגדל את הילדות. אבלהמשך לקרוא "דלת לשום מקום"